משה מאשר לבני גד ולבני ראובן להתיישב בעבר הירדן, אך מתקן את סולם הערכים שלהם וקובע כי חיי המשפחה קודמים לרכוש. הוא מצווה עליהם תחילה בְּנוּ־לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם ורק אז להקים וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם, מילה המבטאת כמות עצומה של צאן ורומזת לעיסוקם המופרז בהגנה עליו. הציווי וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ נאמר בלשון של נדר התנדבותי לשם ה', ומתייחס להבטחתם להישאר עם אחיהם גם בשלבי חלוקת הארץ, מעבר לתנאי המשפטי של שנות הכיבוש. משה נמנע מלהגדיר את שנות החלוקה כתנאי מחייב כדי שלא יאבדו את נחלתם למפרע במקרה של עיכוב בלתי צפוי, ומביע אמון מלא שיקיימו את הבטחתם.
במדבר, פרק ל״ב, פסוק כ״ד
פרשת מטות
בְּנֽוּ־לָכֶ֤ם עָרִים֙ לְטַפְּכֶ֔ם וּגְדֵרֹ֖ת לְצֹנַאֲכֶ֑ם וְהַיֹּצֵ֥א מִפִּיכֶ֖ם תַּעֲשֽׂוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.