במדבר, פרק ל״ב, פסוק כ״ג

וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן, כלומר תבחרו להישאר בעבר הירדן או תצאו למלחמה ללא כוונה טהורה למען ה', הִנֵּה חֲטָאתֶם לַה'. השימוש בלשון עבר מלמד שעצם ההימנעות ממלחמת החובה מוכיחה למפרע שכוונתכם הייתה רעה מיסודה, וכי חטאתם בהיפוך סדרי עדיפויות כשהעדפתם את רכושכם על פני משפחתכם ובחרתם לחיות מחוץ להשגחה הישירה המצויה בארץ ישראל. משה מבהיר כי השלכות החטא הן בלתי נמנעות באזהרה וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם, שמשמעותה כי עוון הפרת ההבטחה ירדוף ויפגע בכם ולא תוכלו לחמוק ממנו. עונש זה יתבטא הן באובדן ההגנה האלוהית המיידית בשעת הסכנה בקרב, והן בטווח הארוך, כאשר הריחוק מקדושת הארץ יוביל אתכם לחטוא בעבודה זרה ולצאת לגלות לפני שאר העם.