משה מאשים את בני גד ובני ראובן כי בקשתם להישאר בעבר הירדן שוברת ומונעת את רצון העם, ושואל אותם וְלָמָּה תְנִיאּוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. פועל זה מבטא קטיעה של ההתקדמות רגע לפני השלמתה, שכן בעצירתם שלהם הם מרפים את ידי העם כולו ויוצרים מצג שווא של פחד מפני מלחמת הכיבוש. הישארותם מאחור עלולה להדביק את אחיהם בחשש מֵעֲבֹר את הירדן, להזכיר את חטא המרגלים, ואף לעורר חשד כי הם מנסים להתחמק מהשגחת ה' הישירה. משום כך משה דורש שכלל ישראל ייכנסו יחד אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ה', שכן רק בארץ כנען המובטחת שוכנת קדושה עליונה הראויה להשראת השכינה, ואין להסתפק בנחלה שלקחו לעצמם מחוצה לה.
במדבר, פרק ל״ב, פסוק ז׳
פרשת מטות
וְלָ֣מָּה (תנואון) [תְנִיא֔וּן] אֶת־לֵ֖ב בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מֵֽעֲבֹר֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָהֶ֖ם יְהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.