חשבתם פעם איך אפשר לוודא שהבטחה תקוים, גם אם מי שהבטיחו לו כבר לא יהיה שם כדי לראות את זה קורה? זה בדיוק המצב של משה רבנו ושבטי גד וראובן. השבטים האלה ביקשו לקבל נחלה מחוץ לארץ ישראל, אבל משה ידע שהוא לא יעבור איתם את נהר הירדן וההסכם יתקיים רק בעוד שנים. לכן, הוא הפקיד את האחריות בידי המנהיגים הבאים, יהושע, אלעזר וראשי השבטים.
כאשר משה ממנה אותם, כתוב וַיְצַו לָהֶם. בדרך כלל אומרים לצוות על מישהו, אז למה נכתב לָהֶם? הכוונה היא שמשה נתן למנהיגים החדשים סמכות והוראות בקשר לשבטי גד וראובן. המילה לָהֶם כאן פירושה בעבורם או אודותם.
ההוראה של משה למנהיגים הייתה ברורה מאוד. אסור להם לתת לשבטים את הנחלה שלהם מיד. משה הציב תנאי כפול ומדויק: אם שבטי גד וראובן יקיימו את הבטחתם, יעברו את הירדן ויילחמו יחד עם כולם, הם יקבלו את הארץ שביקשו. אבל אם הם יפרו את ההבטחה, הם יאבדו את הזכות על השטח הזה ויצטרכו לקבל נחלה בתוך ארץ כנען יחד עם שאר בני ישראל. עם זאת, משה גם הקל עליהם. מכיוון שהם יצאו להילחם בעזרת ה', משה פטר אותם מהצורך להישאר בארץ עד שכל שבט יקבל את חלקו. ברגע שתסתיים המלחמה עצמה, הם יוכלו לחזור הביתה לנחלה שלהם.