קרה לכם פעם שמישהו העיר לכם על טעות שעשיתם, והייתם צריכים לאזור אומץ ולהודות שהוא צודק? זה בדיוק מה שקורה כאן לבני שבט גד ושבט ראובן. אחרי שמשה רבנו מוכיח אותם על כך שביקשו להישאר בעבר הירדן, הם מבינים את הטעות שלהם ומקבלים על עצמם את כל התנאים שלו.
התשובה שלהם מתחילה במילה וַיֹּאמֶר, בלשון יחיד, למרות שמדובר בשני שבטים שלמים. הסיבה לכך היא שהם ענו יחד בקול אחד, לגמרי מאוחדים, ממש כמו איש אחד. הם פונים למשה בכבוד גדול ואומרים עֲבָדֶיךָ יַעֲשׂוּ, כלומר אנחנו נעשה בדיוק כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי מְצַוֶּה. הם לא מתייחסים לזה סתם כהסכם על שטחים, אלא מדברים מתוך כבוד והכנעה, כמו עבדים שמקשיבים לאדון שהוא מלך ונביא.
הם מסכימים לעבור את הירדן חמושים ומוכנים למלחמה כדי לעזור לאחים שלהם, ומפנימים שזו מלחמה למען ה'. הכי חשוב, הם מתקנים את סדר העדיפויות שלהם ומבטיחים לדאוג קודם כל למשפחות ולילדים, ורק אחר כך לרכוש ולצאן.