תארו לעצמכם שאתם נמצאים במסע ארוך מאוד, וכבר ממש רואים את קו הסיום, אבל פתאום מישהו עושה משהו שגורם לכולם להתעכב ולחכות עוד המון זמן. איך הייתם מרגישים? זה בדיוק הפחד הגדול של משה רבנו כשהשבטים גד וראובן מבקשים להישאר מחוץ לארץ ישראל.
משה נזכר מיד בחטא המרגלים, שקרה שנים רבות לפני כן. באותו זמן, העם לא העריך את הטובה שה׳ עשה להם, והעונש היה כפול: הדור המבוגר לא ייכנס לארץ, והדור הצעיר יצטרך לחכות במדבר. התורה מספרת שה׳ וַיְנִעֵם במדבר ארבעים שנה. המילה הזו מגיעה מהמילים "נע ונד", כלומר ה׳ גרם להם לנדוד ולעבור ממקום למקום בחוסר מנוחה, עד שהדור שחטא יסיים את חייו.
משה מסביר לשבטים שאת עונש הנדודים אפשר חלילה להאריך. הוא מזהיר אותם שאם הם יעזבו את שאר העם, הם עלולים לעורר שוב את הכעס של ה׳ מאותו חטא ישן. עם ישראל כבר עבר ניסיונות רבים במדבר, ומשה חושש שמעשה לא טוב, אפילו קטן, יהיה הטיפה האחרונה שתמלא את הכוס, ויגרום לכך שכל העם יישאר תקוע במדבר ולא יזכה להגיע אל הארץ המובטחת.