במדבר, פרק ל״ב, פסוק י״ד

קרה לכם פעם שמישהו כעס עליכם מאוד, למרות שבעצם התכוונתם לעשות משהו טוב? זה בדיוק מה שקרה לבני גד ולבני ראובן. הם ביקשו להישאר בעבר הירדן ולא להיכנס לארץ ישראל. משה רבנו נבהל וכעס, כי הוא חשב שהם פשוט מנסים להתחמק מהמלחמה על הארץ, ממש כמו שקרה בחטא המרגלים. אבל האמת היא שהם תכננו משהו אמיץ: הם רצו להשאיר את המשפחות והרכוש מאחור, כדי שיוכלו לרוץ מהר קדימה ולהיות החיילים הראשונים שנלחמים ועוזרים לשאר השבטים.

משה, שעדיין לא הבין את התוכנית שלהם, מוכיח אותם וקורא להם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים. המילה תַּרְבּוּת קשורה למילים לגדול ולהתרבות. משה בעצם אומר להם שהם גידולים של אנשים חוטאים. הוא חשש שהם התחנכו על הטעויות של ההורים שלהם במדבר, ושהם ממשיכים את אותה התנהגות של סירוב להיכנס לארץ.

לכן משה מזהיר אותם שהמעשה שלהם עלול לִסְפּוֹת עוד על הכעס של ה'. המילה לִסְפּוֹת פירושה להוסיף ולהגדיל. משה מסביר שאם הם יחזרו על הטעות של המרגלים, הם כאילו מוסיפים עוד עצים למדורה ומגדילים את הכעס. דרך אגב, ה' העיר למשה על כך שדיבר בצורה לא מכבדת על דור המדבר שכבר מתו, ומכאן אנו לומדים שאם אדם דיבר לא יפה על מישהו שנפטר, עליו לתקן זאת ולבקש את מחילתו.