במדבר, פרק ל״ב, פסוק ח׳

קרה לכם פעם שביקשתם משהו בתמימות, אבל בלי להתכוון זה גרם למישהו אחר לאבד את החשק לעשות משהו חשוב? זה בדיוק מה שקורה עם בני גד ובני ראובן. הם מבקשים ממשה רבנו להישאר לגור מחוץ לארץ ישראל, ומשה עונה להם באזהרה ואומר כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם. הוא מזכיר להם את המרגלים שנשלחו בשנה השנייה במדבר. משה מסביר שהטעות הגדולה של המרגלים לא הייתה עצם הריגול, אלא העובדה שהם הוציאו לעם ישראל את החשק והכוח להיכנס לארץ. משה מלמד אותנו כאן כלל חשוב: גם אם בני גד וראובן לא התכוונו לעשות משהו רע, ברגע שהמעשה שלהם עלול להחליש את הרצון של עם ישראל להיכנס לארץ, זה כבר מזכיר את חטא המרגלים. משה ממשיך ומזכיר שהמרגלים נשלחו רק לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ, כלומר, רק לבדוק כמה הארץ טובה. הם לא היו צריכים לאסוף מידע צבאי כדי לדעת איך לכבוש אותה, כי ה׳ כבר הבטיח שהוא יילחם עבורם. המרגלים יצאו לדרך ממקום שנקרא מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ. התורה מציינת את השם המלא של המקום כדי שלא נתבלבל עם מקום אחר שקראו לו גם קדש, וגם כדי שנבין שזהו שם של מקום שלם, ולא שם של עיר שהייתה שייכת לאדם בשם ברנע.