יצא לכם פעם לעבור לבית חדש או לקבל חפץ ישן, ולרצות לשנות בו משהו כדי שתרגישו שהוא באמת שלכם ומתאים למי שאתם? זה בערך מה שקרה כשבני שבט ראובן וגד התיישבו בארץ החדשה שלהם והתחילו לבנות מחדש ערים ישנות וחרבות.
לערים נְבוֹ וכן בַּעַל מְעוֹן היו שמות של פסלים ואלילים. בני ישראל ממש לא רצו להשתמש בשמות האלה ולהזכיר אותם ביומיום, ולכן הם החליטו להחליף אותם מיד עם הכיבוש. בגלל זה הערים האלה נקראות מוּסַבֹּת שֵׁם, כלומר, ערים שהשם שלהן שונה והוחלף למשהו נקי וטוב יותר. לעומת זאת, כשהם הגיעו לבנות וְאֶת שִׂבְמָה, הם פשוט השאירו לה את השם המקורי שלה, כי לא הייתה איתו שום בעיה.
לגבי שאר המקומות, הכתוב אומר וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁמֹת אֶת שְׁמוֹת הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנוּ, כי בני ישראל נהגו בכל מיני דרכים. לחלק מהערים הם נתנו שמות חדשים לגמרי, לחלק הם השאירו את השם הישן, ולפעמים הם אפילו הוסיפו את השמות של האנשים הגיבורים שבנו אותן.
דרך אגב, השם נְבוֹ אולי מוכר לכם ממקום אחר. זהו הר נבו, המקום שבו משה רבנו נקבר בסוף ימיו. יש משהו מיוחד וסמלי בכך שמשה נקבר דווקא באזור הזה, כדי לעזור לכפר ולתקן טעויות שבני ישראל עשו שם בעבר.