יצא לכם פעם לבנות משהו מיוחד, כמו מחנה או ארמון בחול, ולתת לו את השם שלכם כדי שכולם יזכרו אתכם תמיד? זה בדיוק מה שניסה לעשות איש משבט מנשה שקראו לו נבח. נבח אהב מאוד להיות רועה צאן במרחבים הפתוחים, והוא יצא למסע משלו. הוא כבש עיר שנקראה קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ, כלומר, הוא לא כבש רק את העיר המרכזית, אלא גם את כל הכפרים הקטנים והשכונות שסביבה.
אחרי שניצח, הוא החליט לקרוא לעיר על שמו, נבח. התורה מספרת שהוא קרא לָהֿ בשמו, אבל המילה הזו כתובה בצורה מיוחדת. האות ה כתובה חלש, בלי נקודה בתוכה, ולכן כשקוראים אותה היא נשמעת ממש כמו המילה "לא". למה התורה רומזת לנו את המילה לא? כי השם החדש שהוא נתן לעיר פשוט לא החזיק מעמד. אחרי תקופה מסוימת, כולם חזרו לקרוא לעיר בשמה הישן, קנת. הדבר הזה מלמד אותנו סוד חשוב: אם אנחנו רוצים שבאמת יזכרו אותנו, הדרך לעשות זאת היא לא על ידי כיבוש מקומות או חריטת השם שלנו על אבנים ובניינים. מה שבאמת נשאר לנצח אלו המעשים הטובים שלנו, הלב הטוב שלנו וההליכה בדרך ה'.