תארו לעצמכם שאתם מקבלים שטח עצום, הרבה יותר ממה שאתם באמת צריכים. מה הייתם עושים איתו? זה בדיוק מה שעמד בפני משה כאשר חילק את השטחים החדשים. אחרי הניצחון על המלכים סיחון ועוג, משה מעניק את השטחים הגדולים לבני גד ולבני ראובן שביקשו להישאר שם. הוא עושה זאת מיד כדי לשמור על השלום והאחדות בעם.
אבל פתאום קורה משהו מפתיע. התורה מספרת שמשה מצרף אליהם קבוצה נוספת ונותן את הארץ גם ולחצי שבט מנשה. מאיפה הם הגיעו? הרי שבט מנשה בכלל לא ביקש להישאר מחוץ לארץ ישראל! הסיבה הפשוטה היא שמשה הסתכל על השטח הענק שנכבש, והבין שהוא פשוט גדול מדי בשביל שני שבטים בלבד. לכן הוא חיפש מתנדבים וצירף אליהם חלק משבט מנשה.
כאשר התורה אומרת ולחצי, היא לא מתכוונת בדיוק לחצי שווה בשווה, כמו שחוצים תפוח. הכוונה היא רק לחלק מהשבט, לקבוצה מסוימת מתוכו. רק שתי משפחות משבט מנשה נשארו שם, ושאר המשפחות המשיכו עם כולם אל תוך ארץ ישראל.
ואיך משה חילק את כל המרחבים האלה? התורה מסבירה שהחלוקה הייתה של הארץ לעריה בגבלת ערי הארץ סביב. בגלל שהיה מדובר בשטח כל כך גדול עבור מעט שבטים, משה לא היה צריך למדוד ולדייק בחלוקה של כל שדה קטן בנפרד. במקום זה, הוא פשוט חילק את הארץ לפי הערים והגבולות שמקיפים אותן. כך כל קבוצה קיבלה עיר עם המרחב שלה, וידעה בדיוק היכן השטח שלה נמצא.