חשבתם פעם איך זה מרגיש לתת הבטחה כל כך גדולה, שאתם יודעים שתעשו הכול כדי לקיים אותה? מנהיגי שבט גד ושבט ראובן עומדים מול משה ונותנים לו מילה של כבוד. הם מבקשים לגור באזור עבר הירדן, אבל מתחייבים לצאת להילחם יחד עם שאר העם כדי לכבוש את ארץ כנען, ורק אז לחזור הביתה.
בתחילת הדברים שלהם הם אומרים את המילה נַחְנוּ. בשפה שלנו, המילה הזו אומרת פשוט "אנחנו". אבל למה חסרה האות אל"ף בהתחלה? כדי לרמוז שלא ממש כל האנשים חוצים את הנהר ויוצאים למלחמה. האות החסרה מזכירה לנו שהנשים, הילדים והזקנים נשארים מאחור בבית, ורק הלוחמים הגיבורים יוצאים לקרב.
הם ממשיכים ומבטיחים למשה שהם יעברו חֲלוּצִים לפני ה'. כלומר, הם יהיו הראשונים שיובילו את הצבא ויעמדו בחזית, ואין למשה שום סיבה לדאוג או להציב להם תנאים, כי הם עושים זאת מכל הלב. הם יוצאים לדרך עם שני כלי נשק חזקים מאוד: גם כוח וגבורה של לוחמים, וגם הזכות הגדולה של קיום המצווה של ה'. בזכות השילוב המנצח הזה, הם לא פחדו להשאיר את המשפחות שלהם לבד.
בסוף ההבטחה הם אומרים וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ. רגע, איך הנחלה והאדמה יכולות להיות איתם, אם הם בדיוק מתרחקים מהן והולכים להילחם במקום אחר? הכוונה היא שהשטח שלהם נשאר שמור להם כמו פיקדון בטוח. הם מבינים שהאדמה תהיה שלהם באמת ובאופן סופי רק אחרי שיסיימו את המשימה ויעזרו לאחים שלהם. הפעולות שהם יעשו עכשיו במלחמה, הן אלו שיבטיחו להם את הבית כשיחזרו.