תארו לעצמכם שאתם צועדים במסע ארוך וחשוב, ופתאום מבקשים מכם להסתובב ולחזור בדיוק לכיוון שממנו הגעתם. זה מה שקרה לבני ישראל! במקום להמשיך להתרחק ממצרים, הם קיבלו הוראה לחזור לאחור. הסיבה לכך הייתה כדי להראות למצרים שבני ישראל הם אנשי אמת שעומדים במילה שלהם. הרי בתחילה הם אמרו לפרעה שיצאו רק למסע של שלושה ימים. התוכנית הזו השתנתה רק בגלל שפרעה בחר לרדוף אחריהם, מה שהוביל אותם בסופו של דבר אל הים.
כשהתורה מתארת את החזרה הזו, היא משתמשת במילה וַיָּשָׁב בלשון יחיד, למרות שמדובר בעם שלם. הסיבה לכך היא שכאשר בני ישראל שמעו את הציווי המפתיע לחזור לאחור, הם לא התווכחו. כולם קיבלו את ההוראה בלב אחד ובאחדות מוחלטת, ממש כאילו היו אדם אחד.
הם חנו ליד מקום שנקרא עַל פִּי הַחִירֹת. השם של המקום הזה רומז להבטחה של ה׳ לעם ישראל, שעל פי דברו הם עתידים להיות בני חורין, כלומר אנשים חופשיים. החניה שלהם הייתה מול בַּעַל צְפוֹן, שהיה פסל של אליל מצרי. ה׳ כיוון אותם להתעכב דווקא שם כדי לבלבל את המצרים. כשהמצרים ראו את בני ישראל חונים מול הפסל, הם טעו לחשוב שהאליל עצר את העם, וזה מה שגרם להם למהר ולרדוף אחרי בני ישראל אל תוך הים.