משלי, פרק כ״א, פסוק ב׳

טבעו של האדם להצדיק את בחירותיו החופשיות ולהאמין כי כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ שבחר בה היא נכונה, ולכן כל מעשה נראה יָשָׁר בְּעֵינָיו ובשכלו. נטיית לבו מעוורת אותו לחסרונותיו, אך אינה פוטרת אותו מאחריות, שכן מעשיו הם תמיד פרי בחירתו. בניגוד למבט האנושי המשוחד, המניעים הפנימיים גלויים רק לה', שעליו נאמר וְתֹכֵן לִבּוֹת יְהֹוָה. ה' מודד, סופר ובוחן את מחשבות האדם, ומאחר שיצר את הלבבות ושוכן בתוכם, הוא יודע באמת אם הדרך ישרה. על אף שהבחירה מצויה בידי האדם, ה' מעניק סיוע ומיישר את דרכו של מי שמתאמץ לבחור בטוב.