עבודת ה' האמיתית מושתתת על התנהגות מוסרית וערכית, המהווה את התכלית הישירה שלשמה ניתנו המצוות. לפיכך, כאשר האדם עֲשֹׂה בפועל צְדָקָה, המייצגת את החובות שבין אדם למקום, וּמִשְׁפָּט, המייצג את החובות שבין אדם לחברו, מעשה זה נִבְחָר ורצוי לפני ה' הרבה יותר מִזָּבַח והקרבת קרבן. בעוד שהקרבנות נועדו לשמש רק אמצעי לעורר את הלב להכנעה ולכפר על חטאים, ה' מעדיף אדם ההולך בדרך הישרה ואינו חוטא כלל. יתרה מכך, בניגוד לקרבנות שפסקו, עשיית הצדק והמשפט קיימת בכל עת, ביכולתה לכפר אף על חטאים שנעשו במזיד, והיא מוכיחה את בחירתו החופשית והעצמאית של האדם בטוב.
משלי, פרק כ״א, פסוק ג׳
עֲ֭שֹׂה צְדָקָ֣ה וּמִשְׁפָּ֑ט נִבְחָ֖ר לַיהֹוָ֣ה מִזָּֽבַח׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.