אדם גס רוח ומתגאה הוא זֵד יָהִיר הפועל מתוך תחושת עליונות, האוטם את אוזניו לדברי מוסר והיגיון עד שלֵץ שְׁמוֹ. גאווה זו אינה מסתכמת בלעג ובדיבור בלבד, אלא מתורגמת למעשים פוגעניים כאשר הוא עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן מתוך כעס, זעם ואובדן שליטה עצמית. בשל זלזולו המוחלט בזולת, הוא עלול לפגוע באחרים באכזריות לשם השעשוע בלבד או להידרדר למעשי הרס פיזיים. מנגד, ייתכן שאדם כזה מסתיר את כוונותיו ומציג את עצמו כליצן קל דעת שפוגע באחרים בשגגה, בעוד שבפועל מעשיו מתוכננים היטב ונובעים מרשעות מכוונת.
משלי, פרק כ״א, פסוק כ״ד
זֵ֣ד יָ֭הִיר לֵ֣ץ שְׁמ֑וֹ ע֝וֹשֶׂ֗ה בְּעֶבְרַ֥ת זָדֽוֹן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.