משלי, פרק כ״א, פסוק כ״ה

תַּאֲוַת העָצֵל להשיג דברים גדולה אף מזו של האדם הזריז, אך הניתוק המוחלט בין רצונו העז לבין שיתוקו המעשי הוא זה שתְּמִיתֶנּוּ. הוא נותר מורעב ומתוסכל מעצם התשוקה שאינה באה על סיפוקה, כִּי מֵאֲנּוּ, כלומר סירבו, יָדָיו לַעֲשׂוֹת את המאמץ הנדרש. מנגנון הרסני זה פועל בכל רובדי החיים, החל מהימנעות מעבודה המותירה אותו בחוסר כל, ועד לעצלות המונעת ממנו להשיג חכמה ושלמות רוחנית למרות כמיהתו אליהן. טרגדיה זו מתרחשת אפילו כאשר אדם בעל אמצעים חפץ בלבו לתת צדקה, אך מכיוון שלא הרגיל את עצמו לכך ידיו כבדות מלבצע את הנתינה בפועל ומביאות עליו את חורבנו.