יצא לכם פעם לחשוב מהי המתנה הכי גדולה שאתם יכולים לתת לה'? לפעמים אפשר לחשוב שאם נעשה משהו חיצוני וגדול, כמו להביא מתנה יקרה, זה הדבר שהכי ישמח אותו. פעם, כשבית המקדש היה קיים, אנשים היו מביאים קרבנות. אבל כאן אנחנו מגלים סוד חשוב: עֲשֹׂה, כלומר העשייה עצמה של צְדָקָה, שזה לקיים את המצוות ולעשות טוב, וּמִשְׁפָּט, שזה להתנהג ביושר ובהוגנות עם האנשים שסביבנו, זה דבר שנִבְחָר ואהוב לפני ה' הרבה יותר מִזָּבַח, שזה להביא קרבן. למה בעצם? כי להביא קרבן זה רק כלי שנועד להזכיר לאדם שחטא לתקן את המעשים שלו ולחזור לדרך הנכונה. אבל הדרך הישרה והטובה ביותר היא פשוט להיות אנשים טובים מההתחלה. ה' מעדיף שנתנהג בצדק ולא נחטא כלל, מאשר שנעשה טעות ואז נצטרך להביא קרבן כדי לבקש סליחה. בנוסף, יש למעשים טובים כוח מיוחד: קרבנות היה אפשר להביא רק כשבית המקדש עמד על תלו, אבל להיות חברים טובים, לעזור לאחרים ולהתנהג ביושר, אלו דברים שאנחנו יכולים לעשות בכל זמן ובכל מקום. ה' מסתכל על הלב שלנו, והכי חשוב לו שנהיה אנשים טובים שאוהבים לעשות טוב.
משלי, פרק כ״א, פסוק ג׳
עֲ֭שֹׂה צְדָקָ֣ה וּמִשְׁפָּ֑ט נִבְחָ֖ר לַיהֹוָ֣ה מִזָּֽבַח׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.