משלי, פרק כ״ג, פסוק י׳

יצא לכם פעם לראות גדר קטנה או אבן שמפרידה בין שתי חצרות של שכנים? הסימנים האלה נועדו לשמור על הרכוש של כל אחד, כדי שנדע בדיוק איפה מתחיל השטח שלנו ואיפה הוא נגמר. האזהרה כאן אומרת לנו אַל־תַּסֵּג, כלומר אל תזיז או תרחיק לאחור, גְּבוּל עוֹלָם. הכוונה היא לאותו סימן גבול שנקבע בין השדות עוד מזמן. אסור לאדם להזיז את הסימן הזה כדי להגדיל את השטח שלו על חשבון השכן. הדבר הזה חשוב במיוחד כשמדובר באנשים שקשה להם להגן על עצמם, כמו יתומים. לכן נאמר אַל־תָּבֹא, שפירושו אל תפלוש ותיכנס לתוך שדה של יתומים. לפעמים שדה כזה נראה קצת מוזנח, ועלול להיות פיתוי להיכנס אליו ולקחת מהתבואה, מתוך מחשבה שליתומים אין כוח להגן על עצמם במשפט. אסור אפילו להיכנס לשדה שלהם סתם כך רק כדי לקצר את הדרך. חשוב לדעת שאמנם היתומים נראים חלשים, אבל יש להם שומר חזק מאוד. ה׳ דואג להם, מגן עליהם, וידאג להחזיר להם תמיד את מה שנלקח מהם. לכן עלינו לכבד תמיד את מה ששייך לאחרים.