משלי, פרק כ״ג, פסוק י׳

האיסור לגזול נחלות מנוסח באזהרה אַל־תַּסֵּג, כלומר אל תרחיק לאחור, גְּבוּל עוֹלָם שהוא סימן הגבול שנקבע מאז ומעולם בין שטחים. אזהרה זו מקבלת משנה תוקף כלפי החלשים בחברה, ולכן מודגש וּבִשְׂדֵי יְתוֹמִים אַל־תָּבֹא, שפירושו אל תפלוש לשטחם כדי לגזול את תבואתם, למנוע מהם את מתנות העניים המגיעות להם, או אפילו רק כדי לקצר את הדרך. הנטייה היא להתפתות ולנצל את היתומים שאינם יכולים להגן על עצמם במשפט, אך מובהר כי ה' הוא גואלם החזק שיילחם את מלחמתם וישיב את הגזלה. ברובד הרחב יותר, חובת השמירה על הגבולות נכונה גם לעולם הרוחני, כאזהרה שלא להרוס את מסורת החכמה או לזלזל בספרי חכמים שהלכו לעולמם ונמשלים ליתומים שאינם יכולים להגן על דבריהם.