משלי, פרק כ״ג, פסוק ט׳

אין טעם לנסות ללמד דברי חכמה או להוכיח אדם חסר דעת, ולכן בְּאָזְנֵי כְסִיל אַל־תְּדַבֵּר. אדם כזה יָבוּז לכוח ההשגה העמוק, לְשֵׂכֶל, של דבריך ומאמריך, שהם מִלֶּיךָ. דחייה זו נובעת מחסרון דעת פשוט או מסירוב מכוון לקבל את החכמה המפריעה לו להיכנע לתאוותיו. עצה זו נכונה גם כלפי האדם הצר עין, שאין טעם לשכנעו בהיגיון משום שהוא עלול לפרש את הדברים כשנאה כלפיו. מסירת חכמה למי שאינו ראוי לה היא חסרת תועלת, מביאה לביזוי החכמה עצמה, ואף עלולה לגרום לאדם להשחית אותה.