הפסוק מציג דימוי חריף ומעורר רתיעה כדי להמחיש את טבעה של העקשנות והחזרה על טעויות. המילה קאו משמעותה קיא, והמילה שונה פירושה חוזר ועושה את הדבר פעם שנית [מצודת ציון].
הפרשנים מסכימים כי הפסוק עורך הקבלה ברורה בין התנהגות הכלב לזו של הכסיל. כשם שהכלב, שדרכו לשוטט ולחפש מזון [ביאור שטיינזלץ], חוזר לאכול את המאכל שהקיא מבלי להבין שפלט אותו משום שהיה רע ומזיק לגופו [רלב"ג, מצודת דוד], כך הכסיל חוזר שוב ושוב על איוולתו. גם אם בעקבות גערה הוא מניח לרגע את מעשיו, הוא שב אליהם במהרה וללא בושה [אבן עזרא], ועושה לנפשו מעשה נתעב ממש כשם שאכילת קיא נתעבת לגוף [עמנואל הרומי].
מעבר להקבלה הפשוטה, ישנם פרשנים המצביעים על המניעים הפסיכולוגיים של הכסיל ומסבירים דרכם את ההקשר של הפסוק. הכסיל למעשה מודע לכך שאין ממש באיוולתו ושהיא נמאסת, ולכן מתברר שאין כל תועלת לנהל עמו ויכוח שכלי או לנסות להעמידו על טעותו, שכן הוא בוחר לחזור על מעשיו הרעים למרות שהוא יודע שהם כאלה [מלבי"ם]. הדימוי המדויק של כלב השב אל הקיא של עצמו, מלמד שהכסיל לא היה מאמץ איוולת של אדם זר, אלא הוא חוזר אל הרוע של עצמו רק משום שהוא כבר הורגל בו והוא הפך לחלק ממנו [אלשיך]. עם זאת, יש מי שמוצא בדימוי זה גם נקודת אור: העובדה שהכסיל נמשך רק לאיוולת של עצמו ואינו מתיימר להיות חכם, מותירה תקווה קלה שביום מן הימים יהיה ניתן לתקן את דרכיו [אלשיך].