כוחו ההרסני של הדיבור השקרי ושל החנופה יוצר מעגל פסיכולוגי סבוך של איבה והכשלה בין האדם לחברו. הדינמיקה שנוצרת בעקבות שקרים אינה רק מעוותת את המציאות, אלא גם מולידה שנאה עמוקה ודחיות חברתיות ורוחניות.
המילה דכיו נגזרת מלשון שבירה וכתיתה [מצודת ציון, מלבי"ם], אם כי יש המפרשים אותה כביטוי לדברים טהורים ונקיים [ביאור שטיינזלץ]. המושג פה חלק מתאר פה המדבר חלקלקות וחנופה [רש"י], והמילה מדחה משמעותה דחייה, הכשלה או יצירת מכשול [מצודת ציון].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהאדם השקרן שונא דווקא את האנשים שאותם הוא רמס ודיכא בשקריו. השנאה נובעת מתוך הנחה פסיכולוגית שאותם קורבנות ודאי שונאים אותו בחזרה על הרעה שגרם להם [רלב"ג, מצודת דוד, עמנואל הרומי]. מנגד, יש הסבורים כי השנאה מופנית כלפי אלו המנסים להוכיח את השקרן ולדכא אותו בתוכחותיהם [עמנואל הרומי], או שבעל הלשון השקרית פשוט שונא דברים שהם זכים וטהורים [ביאור שטיינזלץ].
זווית שונה מציגה את בעל לשון השקר לא כאדם המדבר בעצמו, אלא כמי שמוכן לקבל ולשמוע לשון הרע. קבלת השקר גורמת לשומע לשנוא את הכפופים לו והנדכאים תחתיו, כפי ששאול המלך קיבל לשון הרע ורדף את דוד [רש"י]. ברובד מליצי, מידת השקר עצמה בזה לשקרנים חלשים המדברים בסתר ובצנעה, ואוהבת שקרים הנאמרים בגלוי [מלבי"ם].
באשר להשפעתו של הפה המדבר חלקות, הפרשנים נחלקים לשני כיוונים עיקריים. כיוון אחד רואה בחנופה כלי טקטי להתמודדות עם השקרן: כאשר הנדכאים מדברים אל השקרן בחלקלקות ומראים לו שאינם חושדים בו, הם מצליחים לדחות ולהסיר את שנאתו כלפיהם [רלב"ג, מצודת דוד]. בדומה לכך, מומלץ להשתמש בדיבור חלק ועדין כדי לדחות באלגנטיות אדם שקרן הבא לחרחר ריב, וזאת מבלי לעורר את זעמו [אלשיך].
הכיוון השני והמנוגד רואה בפה החלק גורם הרסני. החנופה, ההבטחות השקריות וההימנעות מתוכחה אמיתית, יוצרות שגיאות ומכשולים המדיחים את האדם מדרך החיים [עמנואל הרומי, ביאור שטיינזלץ]. יתרה מכך, דיבור של חלקלקות דוחה ומרחיק את האדם המקבל אותו מעל ה' [רש"י], ובסופו של דבר הפה החלק הופך למלכודת המפילה את החנפן עצמו אל השחת [מלבי"ם]. ישנו גם קשר ישיר בין שני חלקי הפסוק, לפיו איש השקר שונא הן את מי שמדכא אותו והן את מי שמדבר אליו חלקות כדי לדחותו [אבן עזרא].