כוחם ההרסני של דברי רכילות וסכסוך אינו טמון בהכרח בעימות גלוי ורועש, אלא דווקא במילים חודרות המותירות נזק פנימי עמוק. הפרשנים מסכימים כי נִרְגָּן הוא אדם מתלונן, רכילאי ומסכסך המעוניין לעורר קטטות בין בני אדם [אבן עזרא, מצודת דוד, עמנואל הרומי, ביאור שטיינזלץ].
באשר למילה כְּמִתְלַהֲמִים, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בהיפוך אותיות של השורש ה.ל.מ. כלומר, דבריו של הרכילאי נוחתים על השומע כמו מהלומות ומכות משברות [אבן עזרא, מצודת ציון, אמרי דעת]. בדומה לכך, יש שפירשו את המילה מלשון מתלחמים, כלומר דברים של מלחמה [רש"י], או כדפיקות והקמת רעש [ביאור שטיינזלץ]. לעומת גישת ההכאה, ישנה פרשנות המבוססת על השפה הערבית, ולפיה מדובר על דברים הנאמרים בהבלעה ובקלות [עמנואל הרומי]. מסורת חז"ל דורשת את המילה כנוטריקון של הצירוף "כמת להם", ומסבירה שדברי לשון הרע מביאים מיתה על אומרם, כפי שאירע למרגלים [רש"י].
אך כיצד בדיוק פועלת שיטתו של הסכסכן? חלק מהפרשנים מציעים ניתוח פסיכולוגי של התנהגותו. הסכסכן אינו תוקף באופן ישיר, אלא פועל בהצנע ובתחבולה. הוא מציג את דבריו כחסרים וקטועים, ואומר כי לא יספר את הכל, או שהוא מעמיד פנים כאילו הוא עצמו סופג מהלומות ומצטער על כך שעליו להעביר את המידע השלילי. התנהגות זו גורמת לשומע להאמין שהסכסכן הוא אדם ישר המנסה לשמור על השלום, ושהחלק המוסתר של הסיפור גרוע בהרבה ממה שנאמר בפועל [רלב"ג, אלשיך].
בשל מניפולציה זו, דברי הרכילות מתקבלים באמון מלא ויָרְדוּ חַדְרֵי־בָטֶן. הבטן משמשת כאן כמשל ללב ולנפש השומע [אבן עזרא]. בניגוד למכות פיזיות הפוגעות מחוץ לגוף וקלות יותר לריפוי, המכות שמנחית הסכסכן חודרות אל המקומות העמוקים והנסתרים ביותר בנפש, ולכן הפגיעה שלהן קשה הרבה יותר לריפוי [מצודת דוד, עמנואל הרומי]. יש שפירשו את הירידה לחדרי בטן כפגיעה פיזית של ממש, כגון מחלת מעיים קשה שנגרמת בשל כך [רש"י].