מערכות הטבע פועלות על פי קצב מדויק המביא ברכה לעולם, אך כאשר איתני הטבע מופיעים מחוץ לזמנם, אותם כוחות ממש הופכים להרסניים. בדומה לכך, הענקת מעמד חברתי לאדם חסר חכמה אינה רק פעולה חסרת טעם, אלא תופעה המשבשת את הסדר החברתי והמוסרי התקין.
הפסוק משתמש בדימויים מעולם החקלאות כדי להמחיש רעיון זה. המילה בַּקַּיִץ מתארת את העונה החמה שבה נוהגים לשטוח את התאנים בשמש כדי לייבשן, והמילה נָאוֶה משמעותה דבר יפה, הולם וראוי (רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ). רוב הפרשנים מסכימים כי שלג ומטר הם תופעות חיוביות ביסודן, המרוות את האדמה ומצמיחות יבול. אולם, הופעתם בעונת הקיץ או בעת קציר התבואה נחשבת להתרחשות מוזרה שאינה הולמת את הסדר הטבעי, והיא גורמת לנזק חמור: המטר מרקיב את התבואה שכבר הבשילה, והשלג הורס את התאנים המונחות לייבוש תחת השמש.
כך בדיוק פועל הכבוד כאשר הוא מוענק לאדם כסיל. בעוד שהענקת כבוד לאדם חכם משולה לגשם היורד על שדה זרוע ומעורר את כוחותיו להוציא את חכמתו מן הכוח אל הפועל, הכסיל כלל לא זרע בנפשו זרעי חכמה (מלבי"ם). לכן, כבוד הניתן לו אינו מועיל אלא רק משחית ומקלקל.
הפרשנים מצביעים על שני סוגי נזק הנגרמים כתוצאה מכיבוד הכסיל. כלפי חוץ, הדבר גורם לנזק עצום להמון העם, שעלול לראות בכך הוכחה שאין כל יתרון לחכמה על פני הסכלות (רלב"ג, מצודת דוד). כלפי פנים, הכבוד פוגע בכסיל עצמו. בניגוד למחשבה שמתן כבוד עשוי לתקן את מידותיו של אדם משולל חכמה או של אדם שלמד אך הושחת בחטאיו, בפועל הכבוד רק מזין את גאוותו. בין אם מדובר בכבוד קבוע המדומה לשלג הנערם, ובין אם בכבוד חולף המדומה למטר פתאומי, התוצאה היא שהכסיל תופח מגאווה ומאבד את עצמו, ממש כפי שהתבואה והתאנים תופחות ומרקיבות מהמשקעים שירדו מחוץ לעונתם (אלשיך).
יתרה מזו, כפי ששלג היורד בקיץ נמס במהירות ואינו מותיר זכר, כך גם כבוד הניתן לכסיל ללא בסיס של חכמה הוא דבר זמני שאינו נשאר ועומד (אמרי דעת). בסופו של דבר, הכסיל אינו ראוי לשום סוג של כבוד, לא גשמי ולא רוחני, שכן הדבר פשוט אינו בעתו ואינו הולם את מידותיו (עמנואל הרומי).