דברי חכמה אוצרים בתוכם כוח רב, אך כאשר הם מונחים בידיים הלא נכונות, הם מאבדים מערכם ועלולים להפוך למקור של סכנה ונזק. ההשוואה בין כסיל המשתמש בדברי משל לבין שיכור האוחז בצמח, חושפת את האבסורד והטרגדיה שבחכמה נטולת הבנה.
המילה חוח מפורשת לרוב כמין של קוץ [מצודת ציון], אם כי יש המבארים כי מדובר דווקא בוורד יפה הגדל בין הקוצים [אמרי דעת].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפסוק מדגיש את הסכנה שבשימוש בחכמה על ידי מי שאינו ראוי לה. כשם ששיכור, שחושיו מעורפלים מיין ותאווה, אינו רואה את הדרך, מועד ואוחז בידו קוצים במקום דברים מועילים [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם], כך המשל בפי כסילים. כאשר הכסיל מנסה להשתמש בדברי חכמה, הוא שולף אותם מחוץ להקשרם, מעוות אותם, ומפיק מהם רק את הצדדים המזיקים.
הפרשנים נחלקו בשאלה כלפי מי מופנה הנזק של אותו קוץ רעיוני. גישה אחת סבורה שהנזק מופנה כלפי הסביבה. כשם ששיכור עלול לנופף בקוץ ולפצוע את העוברים ושבים, כך הכסיל שלומד משל אחד חוזר עליו ללא הרף, מכאיב ללב שומעיו ומטריד אותם, משום שאין בו דעת אמיתית [אבן עזרא, עמנואל הרומי]. הוא אף עלול להשתמש במשל כדי לקצץ ולהרוס את יסודות החכמה עצמה [מלבי"ם].
מנגד, יש המפרשים שהנזק פוגע בכסיל עצמו. כשם שהקוץ ננעץ בידו של השיכור ומכאיב לו, כך דברי החכמה הופכים לקוץ מכאיב בפיו של הכסיל, שכן עצם העיסוק בחכמה שהוא שונא מסב לו צער וכאב [רש"י, עמנואל הרומי]. דעה נוספת משלבת בין הגישות וקובעת כי המשל בפי הכסיל מזיק גם לו עצמו וגם לאחרים [מצודת דוד]. לפי הפירוש שהחוח הוא ורד, הרי שהשיכור, בדומה לכסיל האוחז במשל, פשוט חסר את הדעת לשמור על יופיו וערכו של הדבר שבידו [אמרי דעת].
זווית שונה לחלוטין מציגה את הפסוק לא כתיאור של סכנה, אלא כהזדמנות להחלמה או לאשליה. לפי פירוש זה, החוח אינו קוץ מזיק, אלא צמח בעל סגולה רפואית הידוע כמפיג שכרות. לעיתים, שיכור אוחז בצמח זה דרך מקרה, מתפכח, ואנשים טועים לחשוב שהוא אדם פיקח. באותו אופן, כסיל עשוי לפלוט בטעות משל חכם, מה שיגרום לבריות לטעות ולחשוב שהוא חכם [עמנואל הרומי]. מעבר לכך, יש בכך ביטוי לרחמי ה'; כשם שהשיכור מחפש תרופה למצבו, כך ה' מסייע לכסיל, השקוע בחטאיו ובסכלותו, להיאחז במשל ובדברי תורה כדי שיתקן את דרכיו ונפשו לא תאבד [אלשיך].