התערבות בסכסוכים שאינם שייכים לנו היא מעשה איוולת המביא בהכרח נזק על המתערב. אדם המכניס את עצמו לתוך מריבה זרה הופך מצב ניטרלי לסכנה אישית, ומושך אליו עוינות מיותרת.
הפסוק משתמש בדימוי ציורי כדי להמחיש זאת. המילה מחזיק חסרה את אות היחס כ"ף, ויש לקרוא אותה כאילו נכתב "כמחזיק", כלומר כמו אדם האוחז [אבן עזרא]. המילה עובר מתייחסת להלך החולף לתומו בדרך [ביאור שטיינזלץ], והמילה מתעבר מתארת אדם המתמלא בכעס, זעם ועברה, תוך שהוא חוצה את גבולות השכל והרצון הטוב [אבן עזרא, מצודת דוד, עמנואל הרומי, מלבי"ם].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאדם המתערב בריב שאינו שלו משול למי שאוחז ללא כל סיבה באוזניו של כלב. פעולה זו מהווה התגרות המבטיחה שהכלב ינשך אותו על לא דבר. הכלב עצמו עשוי להיות רק הלך שעובר לדרכו מבלי לנבוח [מלבי"ם], או לחלופין כלב ישן [עמנואל הרומי]. כל עוד לא נגעו בו, הוא לא היווה איום, אך עצם האחיזה באוזניו היא זו שמעוררת אותו לתקוף. בדומה לכך, המריבה כלל לא הייתה מכוונת כלפי האדם המתערב, אך ברגע שהכניס את עצמו אליה, הוא מפנה לעברו את חיצי הזעם והגידופים.
כאשר אדם אוחז בשתי אוזניו של הכלב, ראשו של החיה קרוב לידיו והכלב יכול בקלות להפנות את פניו ימינה ושמאלה ולנשוך את שתי הידיים. כך גם המתערב במריבה מסתכן בכך שיותקף על ידי שני צידי הסכסוך גם יחד, והוא אינו יכול לטעון שכוונותיו היו לטובה, שכן מעשיו מעידים על כך שהביא את הרעה על עצמו במו ידיו [אלשיך]. יש אף המדמים זאת לאדם המעמיד פנים כחלש שאינו מסוגל להרע, אך בפועל גורם לנזק כשהוא נטפל לכלב [רלב"ג].
רובד פרשני נוסף, על דרך המשל, רואה בדימוי הכלב סמל לכוחות נפשיים ורוחניים [עמנואל הרומי]. הכלב מסמל את יצר התאווה העז שאינו יודע שובע. אדם המעורר בעצמו תאוות חומריות משול למי שמעיר כלב ישן ומתעבר על ריב לא לו, שכן הוא מביא על נפשו נזק שהיה נמנע לו היה מטריד את שכלו בדברי חכמה. פירוש סמלי אחר מאותו מקור גורס כי הכלב מייצג אדם השקוע בהבלי העולם. הניסיון לגלות לאדם כזה סודות עמוקים ונסתרים משול לאחיזה באוזני כלב, שכן זהו מעשה המעורר התנגדות ומדנים, ובמקרים אלו עדיפה השתיקה.