בעת התשועה תישמע קריאה נרגשת להלל וליראה את ה', הפונה לקבוצות שונות בהתאם למדרגתן הרוחנית [רד"ק].
הפרשנים נחלקו לגבי זהותם של יִרְאֵי ה'. יש הסבורים כי מדובר בישראלים יראי שמים [רד"ק, מצודת דוד]. מנגד, יש המפרשים כי קריאה זו מופנית דווקא לחסידי אומות העולם, ומשום כך לא נכתבה המילה "כל" לפני קבוצה זו, בניגוד להמשך הפסוק [אבן עזרא]. במדרש מובאות דעות נוספות, ולפיהן מדובר ביראי שמים בכלל, בגרי צדק או בכוהנים [רד"ק].
בהמשך הפסוק קיימת הבחנה בין זֶרַע יַעֲקֹב לבין זֶרַע יִשְׂרָאֵל. הבחנה זו מציינת מעמדות שונים בעם: השם "יעקב" מכוון להמון העם, ואילו השם "ישראל" מתייחס לגדולי האומה [מלבי"ם]. לפי דרשת חז"ל, "זרע יעקב" הם הלוויים, ו"זרע ישראל" הם שאר העם [רד"ק].
הקריאה הַלְלוּהוּ נועדה להודות על ריבוי הנסים שיעשה ה' [מאירי]. לאחריה מופיעה הדרישה כַּבְּדוּהוּ, המבטאת עבודת ה' מאהבה, שכן מי שמתחיל מיראת ה' עתיד להתעלות ולהגיע למדרגת האהבה [רד"ק].
בסיום הפסוק מופיעה הקריאה וְגוּרוּ מִמֶּנּוּ. הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה וְגוּרוּ היא פחד ויראה. דרישה זו מופנית כלפי מי שטרם הגיע למדרגת האהבה [רד"ק]. מטרת היראה היא כפולה: ראשית, כדי שהאדם לא ישוב ללכת בדרך החטאים [מאירי]; ושנית, כדי שגם כאשר תעז ידם של ישראל על אויביהם, הם לא יתגאו אלא ייחסו את גבורתם לה' [אבן עזרא].
פירוש ייחודי קושר את הפסוק למצוות חג הפורים: הַלְלוּהוּ רומז לקריאת המגילה שהיא בבחינת הלל, כַּבְּדוּהוּ מכוון לקיום סעודת פורים ומשלוח מנות כדי שאיש לא ייעדר מהשמחה, והציווי וְגוּרוּ מִמֶּנּוּ רומז לחובה לתת מתנות לאביונים, כדי שגם לדל יהיה במה לשמוח [אלשיך].