זעקתם של הדורות הקודמים אל ה׳ ובטחונם בו היו תמיד המפתח לישועתם, ללא אכזבה או מפח נפש.
הפרשנים מדגישים כי המילה אֵלֶיךָ מבטאת בלעדיות: אבותינו זעקו אל ה׳ לבדו, ולא נשענו על כוחות אחרים או על אלוהים אחרים [אבן עזרא, רד"ק]. בזכות תפילה זו הם וְנִמְלָטוּ מצָרותיהם [מאירי, ביאור שטיינזלץ].
קריאה ייחודית של הפסוק קושרת אותו לאירועי יציאת מצרים וקריעת ים סוף. לפי גישה זו, כאשר בני ישראל זָעֲקוּ אל ה׳ בראותם את פרעה מתקרב, הם למעשה כבר וְנִמְלָטוּ במחשבתו של ה׳. ה׳ רק המתין לתפילתם, בדומה למלך המעורר שודדים כדי לגרום לבת טובים לזעוק אליו לעזרה. ביטוי האמונה המשיך כאשר בְּךָ בָטְחוּ ונכנסו אל תוך מי הים עד חוטמם עוד בטרם נבקעו המים. בזכות ביטחון מוחלט זה וְלֹא בוֹשׁוּ, שכן הים אכן נבקע עבורם והם ניצלו [אלשיך].
המשמעות הכללית של המילים וְלֹא בוֹשׁוּ בקרב רוב הפרשנים היא שהם לא התאכזבו ממשענתם, ותקוותם לא שבה ריקם [רד"ק, מאירי, ביאור שטיינזלץ].