חוויית הבידוד וההשפלה הפומבית מתוארת כאן במלוא עוצמתה, כאשר הדובר הופך למטרה לבוז מצד כל סביבתו. מצב זה משקף את מצבם של עם ישראל בגלות, אשר כל העמים הרואים אותם לועגים להם [רד"ק].
על המילים כׇּל־רֹאַי יַלְעִגוּ לִי מעיר [אבן עזרא] כי הפועל לעג מופיע תמיד כשהוא קשור לאות למ"ד, המכוונת כלפי מושא הלעג.
ההשפלה באה לידי ביטוי בשני אופנים פיזיים. הראשון הוא יַפְטִירוּ בְשָׂפָה. הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה יַפְטִירוּ היא יפתחו או ישלחו, בדומה לביטויים "פטר רחם" או "פוטר מים" [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם]. כלומר, הלועגים פותחים את שפתותיהם כדי לשלח דברי קלון וזלזול [רד"ק, מאירי, מצודת דוד]. עם זאת, יש המפרשים שאין מדובר בהכרח בדיבור שלם של מילים מפורשות, אלא בהשמעת קולות זלזול, מלמולים והעוויות פנים של בוז [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה לשונית, תוספת האות בי"ת במילה בְשָׂפָה משמשת כאן כתוספת סגנונית לקישוט הלשון [אבן עזרא].
הביטוי השני לזלזול הוא יָנִיעוּ רֹאשׁ. זוהי תנועה פיזית המבטאת ביזוי ולעג מוחלט [מצודת דוד, מאירי], ולעיתים אף נעשית מתוך חמלה מזויפת והשתתפות צבועה בצערו של המושפל [ביאור שטיינזלץ].
מתוך סדר הפעולות בפסוק עולה תמונה פסיכולוגית מעניינת של התנהגות הלועגים. בדרך כלל, אדם המזלזל בזולתו מתחיל בהנעת ראש שקטה ורק לאחר מכן עובר לדיבור. אולם כאן הלעג כה עמוק ובוטה, שהם פותחים מיד בדיבור פוגעני ורק לבסוף מניעים את ראשם. זווית נוספת להבנת סדר הדברים היא שהם פותחים תחילה בדברי שלום מזויפים הנאמרים "מן השפה ולחוץ", אך מיד לאחר מכן מניעים את ראשם, ובכך חושפים את כוונתם האמיתית ללעוג [אלשיך].