תחושת המחנק והאימה של אדם המוקף באויבים חזקים ומאיימים מקבלת ביטוי ציורי ומוחשי דרך דימויים מעולם החי. רוב הפרשנים מסכימים כי הבהמות המוזכרות משמשות משל למנהיגים תקיפים, למלכויות חזקות ולרשעים רבי עוצמה הסוגרים על האדם מכל עבר [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ, מאירי].
הביטוי פָּרִים רַבִּים מתאר בעלי חיים גדולים ומסוכנים העלולים לנגח [ביאור שטיינזלץ]. יש המפרשים את המילה רַבִּים מלשון גודל וכוח פיזי [רד"ק], יש הרואים בכך תיאור של כמות עצומה [מלבי"ם], ואחרים מסבירים שהכוונה היא שהם מקיפים את האדם מכל כיוון ופאה [אבן עזרא].
ההסלמה באיום מתבטאת במילים אַבִּירֵי בָשָׁן. אזור הבשן מוכר כאזור בארץ ישראל בעל מרעה שמן ומשובח במיוחד, ולכן הבקר הרועה שם גדל להיות שמן, חזק ושייך לגזע גדול במיוחד [רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, מאירי, אבן עזרא]. בעוד שהפרים הרבים מהווים איום כמותי, אבירי הבשן מסמלים אויבים החזקים באיכותם ובעוצמתם [מלבי"ם].
הפעלים סְ֭בָבוּנִי וכן כִּתְּרֽוּנִי מתארים הקפה מוחלטת. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה כִּתְּרֽוּנִי נגזרת מהמילה כתר, שכן האויבים מקיפים את האדם מכל צדדיו בדיוק כפי שהכתר העגול סובב ומקיף את הראש [רש"י, רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד, מלבי"ם באור המילות]. המלבי"ם מוסיף הבחנה דקה בין הפעלים ומסביר כי סְ֭בָבוּנִי מתייחס לפרים הרגילים המקיפים את גופו של האדם, ואילו כִּתְּרֽוּנִי מתייחס לאבירי הבשן החזקים יותר, שעומדים מעליו ומקיפים את ראשו.
לצד הפירוש המקובל המדבר על אויבים בשדה הקרב, מציג האלשיך פרשנות היסטורית ייחודית הקושרת את הפסוק לדמותה של אסתר המלכה. לפי גישה זו, הפסוק מתאר את מצוקתה כשהיא נלקחת בעל כורחה אל ארמון המלך. הפָּרִים רַבִּים הם ההמונים שסבבו בעיר כדי לחפש נערות, ואַבִּירֵי בָשָׁן הם פקידי המלך הבכירים. לפיכך, המילה כִּתְּרֽוּנִי אינה רק דימוי להקפה, אלא מתארת פעולה ממשית של הכתרה בכתר מלכות, בניגוד לרצונה.