קרה לכם פעם שהייתם כל כך עצובים או מודאגים, עד שממש כאבה לכם הבטן? לפעמים הכאב שבלב משפיע גם על הגוף שלנו. המשורר מרגיש מצוקה גדולה מאוד ופונה בתפילה אל ה'. הוא מבקש חָנֵּנִי ה', כלומר מתחנן שה' ייתן לו רחמים כמו מתנת חינם, מתוך תקווה שהעזרה הזו לא תקטין את הזכויות הטובות שיש לו.
הוא מסביר כִּי צַר לִי, ומתכוון שיש לו צרה כפולה: גם אויבים שמציקים לו באמת, וגם כאב עמוק בלב בגלל המילים המעליבות שהם אומרים לו. מרוב צער, הוא מרגיש שהגוף שלו נחלש. הוא משתמש במילה עָשְׁשָׁה, שמגיעה מהמילה עש. עש הוא חרק קטן שאוכל בגדים ויוצר בהם חורים. המשורר מרגיש שהכוח שלו הולך ונעלם מרוב צרות, בדיוק כמו שבגד נהרס כשעש אוכל אותו.
החולשה הזו מתחילה בראייה שלו, בְכַעַס עֵינִי. העיניים שלו נחלשו והראייה שלו הפכה מטושטשת מרוב בכי, ומרוב היגון והצער שיש לו בלב. הכאב לא נשאר רק בעיניים, אלא מתפשט גם פנימה אל נַפְשִׁי וּבִטְנִי. הכוונה היא לחשק שלו לאכול ולבטן עצמה, שכואבת וחלשה. זה קרה גם כי הוא היה רעב וצמא בזמן שברח מהאויבים שלו.
מעבר לכאב של הגוף, יש לו עוד צער מיוחד בלב. הוא עצוב על כך שהכוחות של הגוף שלו נגמרים בגלל כעס וצרות שחולפות, במקום שהם יושקעו במאמץ ובעבודה קשה של קיום מצוות ועבודת ה'.