תהלים, פרק ל״ח, פסוק ט״ז

שתיקת המשורר מול חרפות אויביו נובעת מביטחון מוחלט ומהבנה שאין תועלת בוויכוח עמם. במקום להשיב להם הוא פונה אל ה' ומצהיר כי רק אליו הוֹחָלְתִּי, כלומר הפניתי את לבי מתוך המתנה ותקווה. הוא סומך לחלוטין על כך שה' יגן עליו, ומתוך אמונה זו הוא קובע כי אַתָּה תַעֲנֶה במקומו ותעשה עמו משפט צדק. תשובה אלוהית זו אינה חייבת להיות מילולית, אלא יכולה להתבטא במענה מעשי של ישועה וחסד שיפריכו את דברי האויבים. בנוסף, עצם המענה יוכיח כי בזכות סבלנותו של המשורר בייסוריו, השכינה עודנה דבקה בו ולא התרחקה ממנו.