שתיקתו של המשורר אל מול חרפות אויביו אינה נובעת מחולשה, אלא היא ביטוי של אמונה עמוקה וביטחון מוחלט. במקום להתווכח עם אלו הקמים עליו, הוא בוחר להפנות את לבו וציפייתו אל ה' בלבד. המילה הוֹחָלְתִּי משמעותה המתנה ותקווה [מצודת ציון].
הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהמשורר נמנע מלהגיב לדברי הדיבה של אויביו משום שהוא מבין שאין כל תועלת בוויכוח עמם. הוא סומך על ה' לחלוטין, ולכן מפנה את לשונו ותפילתו אך ורק אליו [רד"ק, אבן עזרא, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
באשר להצהרה אַתָּה תַעֲנֶה, המפרשים מציגים מספר דרכים שבהן מתבטאת התשובה האלוהית. הדעה הרווחת היא שה' מגן על המשורר, משיב במקומו למחרפיו ועושה עמו משפט צדק מול הרשעים [רד"ק, אלשיך, ביאור שטיינזלץ]. גישה משלימה מסבירה כי התשובה אינה בהכרח מילולית, אלא מתבטאת בעצם הישועה וההטבה; כאשר ה' יעשה עם המשורר אות לטובה ויטה עליו חסד, הדבר עצמו יהווה תשובה ניצחת ומעשית שתכזיב את דברי האויבים [מצודת דוד, מאירי]. זווית נוספת מציעה כי בזכות סבלנותו וייסוריו של המשורר, ה' יענה לו בכך שיאשר כי השכינה עודנה דבקה בו ולא התרחקה ממנו [אלשיך].