רות, פרק ב׳, פסוק י״א

תשובתו הפומבית של בועז לרות מבהירה כי יחסו כלפיה נובע מהערכה לחסדה הבין-אישי ולמסירותה הרוחנית. הוא מציין כי הֻגֵּד הֻגַּד לִי בפירוט ובכל מקום על כֹּל אֲשֶׁר־עָשִׂית אֶת־חֲמוֹתֵךְ אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ, תמיכה המוכיחה כי חסדה היה אמיתי ולא נועד רק לרצות את בעלה המנוח בחייו. בנוסף, בועז מעריך את התהליך שעברה באומרו וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ, שכן היא נטשה את סביבתה המוכרת ואת העבודה הזרה של מואב בדומה לאברהם אבינו. כוונותיה הטהורות ניכרות בכך שבחרה להצטרף לאומה ענייה שלא הכירה בעבר, במילים וַתֵּלְכִי אֶל־עַם אֲשֶׁר לֹא־יָדַעַתְּ. ציון הזמן תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם מנחם אותה ורומז להלכה שחודשה ממש לאחרונה המתירה לנשים מואביות לבוא בקהל ישראל, וממחיש את צדקותה שיצאה לדרך עוד בטרם ידעה שתתקבל.