רות, פרק ב׳, פסוק י״ד

Ruth 2:14Sefaria

וַיֹּ֩אמֶר֩ לָ֨הֿ בֹ֜עַז לְעֵ֣ת הָאֹ֗כֶל גֹּ֤שִֽׁי הֲלֹם֙ וְאָכַ֣לְתְּ מִן־הַלֶּ֔חֶם וְטָבַ֥לְתְּ פִּתֵּ֖ךְ בַּחֹ֑מֶץ וַתֵּ֙שֶׁב֙ מִצַּ֣ד הַקֹּצְרִ֔ים וַיִּצְבׇּט־לָ֣הּ קָלִ֔י וַתֹּ֥אכַל וַתִּשְׂבַּ֖ע וַתֹּתַֽר׃

סעודת הצהריים בשדה מבטאת התקרבות זהירה בין בועז לרות, תוך שמירה קפדנית על כבודה ועל גדרי הצניעות כדי לא לעורר חשד. בועז מזמין אותה אליו באומרו לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם, תוך שימוש במילה שמשמעותה לכאן המייצרת מרחק מכובד, ומציע לה וְאָכַלְתְּ מִן־הַלֶּחֶם הרגיל של הפועלים כדי שלא תרגיש לטורח. הוא מוסיף וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ, מנהג נפוץ של טבילת חתיכות לחם בחומץ המקרר את הגוף בשעת השרב ומרווה את הצמא. רות נוהגת בענווה ועל כן וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּצְרִים, מרוחקת מהפועלים כדי להימנע מעירוב לא ראוי, ובתגובה בועז מושיט לה בעצמו מנה נפרדת של תבואה קלויה ומתקתקה כמתואר במילים וַיִּצְבָּט־לָהּ קָלִי. בזכות ברכת ה' ששרתה במזון המועט התוצאה הייתה פלאית, כך שרות וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר, והמנה הקטנה הספיקה לה כדי לשבוע ואף להשאיר שאריות.

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק י״ג
פסוק ט״ו

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.