רות, פרק ב׳, פסוק י״ב

בועז מברך את רות על מסירותה ומבקש שה' יגמול לה על כך בשני מישורים. התפילה יְשַׁלֵּם יְהֹוָה פׇּעֳלֵךְ מכוונת לתשלום בעולם הזה על מעשי החסד הנקודתיים שעשתה עם חמותה, ואילו התקווה שוּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ מבטאת את קצבת השכר הקבועה והנצחית השמורה לה לעולם הבא בזכות עצם הגיור. משכורת זו תהיה שְׁלֵמָה משום שרות עזבה את עמה מרצונה החופשי ונטול האינטרסים, אֲשֶׁר־בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת־כְּנָפָיו של יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מתוך הבנה שרק בצלו מצויה ההגנה האמיתית. המצוות שקיבלה על עצמה משמשות לה כמגן רוחני על מחשבתה הטהורה, ויש הרואים במילה שְׁלֵמָה גם רמז לכך ששלמה המלך עתיד לצאת מזרעה.