תארו לעצמכם שעשיתם מעשה ממש טוב, וחשבתם שאף אחד לא שם לב. פתאום, מישהו חשוב ניגש אליכם ומראה לכם שהוא יודע הכול! זה בדיוק מה שקרה לרות. בועז מסביר לרות מול כולם למה הוא מתנהג אליה בכזו נדיבות למרות שהיא הגיעה מארץ זרה. הוא אומר לה הֻגֵּד הֻגַּד לִי. למה הוא אומר את המילה פעמיים? כדי להראות שסיפרו לו שוב ושוב על המעשים הטובים שלה, ושהם היו כל כך מיוחדים עד שכולם דיברו עליהם, גם בהתנהגות שלה בתוך הבית וגם בחוץ.
בועז משבח אותה קודם כל על היחס שלה לזולת: כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ. בדרך כלל, אחרי שהבעל נפטר, הקשר עם אמא שלו יכול להתנתק. אבל רות בחרה להישאר ולעזור לנעמי, וזה מוכיח שהחסד שלה היה אמיתי לגמרי ולא נועד רק כדי למצוא חן בעיני בעלה כשהיה בחיים.
אחר כך, בועז מדבר על האומץ העצום שלה ואומר וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ. רות ויתרה על הביטחון, על המשפחה ועל המקום שהיה לה נוח בו. היא גם עזבה את העבודה הזרה שהייתה במואב, ממש כמו שאברהם אבינו עזב את ארצו למען האמונה. בועז מתפעל מכך שהיא עשתה זאת למרות שהייתה צריכה ללכת למקום חדש: וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ. רות לא בחרה להצטרף לעם עשיר או חזק כדי שיהיה לה קל בחיים. להפך, היא הצטרפה לעם שהיה במצב קשה באותה תקופה, והסכימה להיות ענייה שאוספת אוכל בשדה, רק כדי להיות חלק מעם ישראל בלב שלם.
בסוף דבריו, בועז מוסיף את המילים תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם. הוא בעצם מספר לה על הלכה חדשה שנקבעה ממש אתמול או שלשום, שלפיה לנשים ממואב מותר להצטרף לעם ישראל. רות יצאה לדרך בלי לדעת את זה בכלל! היא הייתה מוכנה להקריב הכול גם בלי הבטחה שיקבלו אותה, וזה מראה עד כמה הלב שלה היה טהור.