בועז מנחה את נעריו להעניק לרות צדקה באופן נסתר השומר על כבודה, בכך שיפילו עבורה שיבולים בכוונה ויעשו עצמם כשוכחים. הוא מורה להם כי שֹׁל תָּשֹׁלּוּ לָהּ שוב ושוב תבואה בדיוק בנתיב הליכתה מִן הַצְּבָתִים, שהם אגודות השיבולים הקשורות. עליהם להפקיר את התבואה ולעזוב אותה לפניה, וַעֲזַבְתֶּם, גם כדי שתהיה פטורה ממעשרות וגם כדי למנוע קרבה יתרה לקוצרים, כך שהיא תאסוף אותה בעצמה, וְלִקְּטָה. לבסוף מזהיר בועז וְלֹא תִגְעֲרוּ בָהּ, הנחיה האוסרת להעיר לה על כמות התבואה שאספה או לגלות לה שאין מדובר בשכחה אמיתית, מתוך יחס של כבוד עמוק לאצילותה.
רות, פרק ב׳, פסוק ט״ז
וְגַ֛ם שֹׁל־תָּשֹׁ֥לּוּ לָ֖הּ מִן־הַצְּבָתִ֑ים וַעֲזַבְתֶּ֥ם וְלִקְּטָ֖ה וְלֹ֥א תִגְעֲרוּ־בָֽהּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.