יצא לכם פעם לוותר על בילוי עם חברים רק כדי להישאר בבית ולשמח בן משפחה מבוגר שמרגיש קצת לבד? רות עבדה קשה מאוד בשדה במשך תקופה ארוכה. התקופה הזו התחילה באביב עם קציר השעורים, ונמשכה מיד לאחר מכן אל קציר החטים שהתקיים קרוב לחג השבועות. שתי עונות הקציר האלו נמשכו יחד בדיוק שלושה חודשים. הזמן הזה לא היה מקרי, זה בדיוק פרק הזמן שרות הייתה צריכה להמתין בתור גיורת חדשה לפני שתוכל להתחתן.
בזמן שעבדה בשדה, רות בחרה לדבוק בנערות שעבדו שם. היא לא עשתה זאת כדי להעביר את הזמן בצחוק ובמשחקים, אלא כדי לעבוד לצידן בצניעות ובחריצות, ממש כאילו הייתה בתוך בית מוגן. אבל הדבר המיוחד ביותר הוא מה שקרה בסוף כל יום. המילים וַתֵּשֶׁב אֶת חֲמוֹתָהּ מלמדות אותנו שרות לא נשארה לישון בשדה עם שאר הצעירות. בכל ערב היא חזרה הביתה כדי להביא אוכל לנעמי ולדאוג שהיא לא תהיה בודדה. גם כשהקציר הסתיים לחלוטין, רות לא המשיכה לצאת ולחפש את חברותיה, אלא נשארה בבית והקדישה את כל זמנה לנעמי. למרות שזה טבעי שצעירים רוצים להיות עם בני גילם, האהבה והמסירות של רות לנעמי המבוגרת ניצחו את הכול.