רות, פרק ב׳, פסוק ח׳

תארו לעצמכם שהגעתם למקום חדש וזר שבו אתם לא מכירים אף אחד. בטח הייתם שמחים מאוד אם אדם מבוגר ואחראי היה דואג לכם ושומר עליכם, נכון? זה בדיוק מה שקורה כאן. בועז רואה שרות היא אישה זרה שמגיעה ממקום אחר, והוא פונה אליה ממש כמו אבא דואג שאכפת לו ממנה. הוא רוצה לתת לה מקום בטוח ולכן הוא אומר לה הֲלֹא שָׁמַעַתְּ, שזה כמו לבקש ממנה להקשיב לו היטב ולשים לב להוראות שלו. הוא מנחה אותה אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר, כי השדה הנוכחי גדול ויש בו מספיק יבול, והוא חושש שאם היא תלך לשדות של אנשים אחרים, היא עלולה לפגוש אנשים לא הגונים שלא יתייחסו אליה יפה ולא יקבלו אותה בשמחה. בועז אפילו מבקש ממנה וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי מִזֶּה, כלומר לא לעבור אפילו לשדות אחרים ששייכים לו, אלא להישאר בדיוק בשדה הזה שהוא קרוב לעיר וגלוי לעין. כדי להגן עליה עוד יותר, הוא נותן לה עצה חשובה ואומר וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי. בועז מבקש מרות להישאר קרובה וצמודה רק לנערות שעובדות בשדה. באותם ימים השדה היה מחולק לאזור שבו עבדו הגברים ולאזור של הנשים, ובועז רוצה שרות תישאר רק בצד של הנשים, כדי לשמור על צניעותה ולדאוג שהיא תרגיש תמיד בטוחה ומוגנת.