קרה לכם פעם שחיכיתם המון זמן למשהו טוב שיקרה, והרגשתם קצת עצובים כי זה לקח כל כך הרבה זמן? או אולי הייתם רחוקים מהבית והתגעגעתם אליו מאוד? זה בדיוק מה שהרגישו בני ישראל כשהם היו בגלות, רחוקים מירושלים. הנביא קורא לאנשים האלה נוּגֵי מִמּוֹעֵד. המילה נוגי מתארת אנשים שמלאים בעצב. הם היו עצובים כי הם חיכו למועד הגאולה, לזמן שבו הם יחזרו סוף סוף הביתה, והרגישו שזה מתעכב ולוקח יותר מדי זמן.
אבל אז ה' פונה אל העיר ירושלים ומבטיח לה הבטחה משמחת: אָסַפְתִּי מִמֵּךְ הָיוּ. ה' אומר לה שהוא יאסוף ויקבץ בחזרה את כל הילדים שלה, את בני ישראל שהיו שייכים לה ויצאו ממנה לגלות, ויחזיר אותם אליה.
בזמן שהם היו רחוקים בארצות אחרות, בני ישראל סבלו. המילים מַשְׂאֵת עָלֶיהָ חֶרְפָּה מתארות את הבושה והעלבונות שהם ספגו מהעמים האחרים. זה הרגיש להם ממש כמו משא כבד שהם נאלצים לסחוב על הגב. ה' מבטיח שהתקופה הקשה הזו תסתיים, המשא הכבד ירד מהם, והם ייאספו בחזרה אל ירושלים.