ה' פונה אל ירושלים ומבטיח לנחם את בניה מלאי היגון והעצב, הם הנוּגֵי מִמּוֹעֵד, אשר מתאבלים על התארכות זמן הגאולה ועל אובדן חגי ישראל ומועדיו. תוגה זו עוטפת גם את מי שמעדו מאמונתם עקב גזירות שמד, ואף את אלו שהורחקו בשל חילול המועדים. ה' מצהיר אָסַפְתִּי מִמֵּךְ הָיוּ, ומבטיח לקבץ בחזרה את הגולים שיצאו ממנה כדי להסיר ולרפא את צערם לחלוטין, בעוד שהחוטאים ייאספו לכיליון. בכך תבוא לסיומה החֶרְפָּה הכבדה שהייתה להם כמַשְׂאֵת ומשא, אותם ביזיונות ואשמה שספגו מן האומות בגלותם הארוכה.
צפניה, פרק ג׳, פסוק י״ח
נוּגֵ֧י מִמּוֹעֵ֛ד אָסַ֖פְתִּי מִמֵּ֣ךְ הָי֑וּ מַשְׂאֵ֥ת עָלֶ֖יהָ חֶרְפָּֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.