תארו לעצמכם שאתם שותפים לסוד גדול שצריך להסתיר בכל יום מחדש כדי שאף אחד לא יגלה. זה בדיוק מה שקרה לדניאל, לחבריו ולשומר שלהם. ההסכם הסודי שלהם לא היה אירוע חד-פעמי, אלא הפך לשגרה יומיומית. השומר היה נֹשֵׂא, כלומר לא סתם מנע מהם את האוכל, אלא ממש לקח אותו לעצמו. הוא היה לוקח מפקידי המלך את פַּת־בָּגָם, שזה האוכל המלכותי והיקר שהוקצב לנערים יחד עם היין, ושומר אותו לעצמו או מוכר לאחרים. בתמורה, הוא נתן להם לאכול זֵרְעֹנִים, שהם מאכלים פשוטים וזולים.
לשומר זה היה משתלם מאוד: הוא גם הרוויח אוכל יקר בתמורה למזון זול, וגם הצליח לשמור את המעשה הלא חוקי הזה בסוד משאר שרי המלך. אבל מתוך הסיפור הזה אנחנו לומדים עד כמה דניאל וחבריו היו מיוחדים. הם ויתרו מרצונם על המעדנים הטעימים, אכלו את המזון הפשוט מתוך שמחה, ואפילו הכניסו את עצמם לסכנה של ממש רק כדי לשמור על הקדושה שלהם ולא לאכול אוכל אסור. בזכות המסירות הגדולה שלהם, ה' שמר עליהם בהשגחה מיוחדת ודאג שהם יהיו חזקים ובריאים, למרות שהם אכלו אוכל כל כך דל ופשוט.