דניאל, פרק ו׳, פסוק י״א

כאשר התברר לדניאל על גזרת המלך, כְּדִי יְדַע דִּי־רְשִׁים כְּתָבָא, הוא נמנע מלהתפלל בציבור ועַל לְבַיְתֵהּ, נכנס לביתו הפרטי מתוך תקווה שאיש לא יבלוש אחריו. עם זאת, הוא סירב להתפשר על כיוון התפילה ועלה לעליית הגג, המקום היחיד שבו היו לו כַוִּין, חלונות, הפונים נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם. שם הוא המשיך לכרוע על ברכיו, בָּרֵךְ עַל־בִּרְכוֹהִי, ולהתפלל שלוש פעמים ביום, זִמְנִין תְּלָתָה. ייתכן שדניאל לא חשש להפר את החוק משום שהקפיד רק להלל ולהודות לה', וּמְצַלֵּא וּמוֹדֵא, ולא לבקש בקשות אישיות שאסר המלך. בין כך ובין כך, הוא לא הוסיף או גרע מתפילותיו, אלא שמר על שגרתו המדויקת כפי שנהג מאז ומעולם, כׇּל־קֳבֵל דִּי־הֲוָא עָבֵד מִן־קַדְמַת דְּנָה.