מתוך דאגה עמוקה לדניאל, המלך שב לארמונו ומשנה את שגרתו, וכך אֱדַיִן אֲזַל מַלְכָּא לְהֵיכְלֵהּ וּבָת טְוָת, כשהוא לן בצום וללא סעודה. נוצר כאן ניגוד בולט, שכן בעוד המלך מסרב לאכול בארמונו, דניאל שבבור האריות מקבל מזון ממלאך ה' ואינו רעב. בנוסף, המלך מנע מעצמו כל הנאה וקבע כי וְדַחֲוָן לָא־הַנְעֵל קָדָמוֹהִי, כלומר סירב שיכניסו לפניו שולחנות ערוכים, פילגשים או כלי זמר שנועדו לשמחו או לסייע לו להירדם. בעקבות ייסוריו אלו, וְשִׁנְתֵּהּ נַדַּת עֲלוֹהִי וברחה ממנו לחלוטין. הוא נותר ער לאורך כל הלילה ואפילו באשמורת הבוקר, זמן שבו העייפות בדרך כלל מכריעה את האדם.
דניאל, פרק ו׳, פסוק י״ט
אֱ֠דַ֠יִן אֲזַ֨ל מַלְכָּ֤א לְהֵֽיכְלֵהּ֙ וּבָ֣ת טְוָ֔ת וְדַחֲוָ֖ן לָא־הַנְעֵ֣ל קׇֽדָמ֑וֹהִי וְשִׁנְתֵּ֖הּ נַדַּ֥ת עֲלֽוֹהִי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.