שרי הממלכה מבינים כי דניאל מנהל את ענייני המדינה ללא דופי, ולכן הם נאלצים לשנות את אסטרטגיית הפעולה שלהם כדי להפיל אותו. לאחר שכשלו בחיפוש אחר פגם מקצועי, הם מחליטים לנצל דווקא את נקודת החוזק הבולטת ביותר שלו – דבקותו הבלתי מתפשרת באמונתו.
המילה עִלָּה (או עִלָּא) משמעותה תואנה, דופי או עלילה, וישנם ספרים בהם היא נכתבת באות ה"א בסופה [מנחת שי]. המילה בְּדָת מתפרשת כמנהג או חוק [אבן עזרא].
הפרשנים מסבירים כי השרים העדיפו תחילה למצוא פגם בהתנהלותו המדינית של דניאל. פגם כזה היה מבאיש את ריחו בעיני המלך באופן ישיר, ובנוסף, במקרה של מעילה מדינית ייתכן שה' לא היה מתערב כדי להצילו. אולם, מכיוון שלא מצאו בו כל דופי בשל נאמנותו, הם פנו לדרך חלופית [אלשיך]. הם הבינו שהדרך היחידה להפלילו היא ליזום גזירת מלך שתעמוד בסתירה ישירה לתורת ישראל [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
השרים ידעו היטב כי דניאל לא יוותר על קיום מצוות אלוהיו, גם אם הדבר יעלה לו בהפרת ציווי המלך [מצודת דוד]. בכך הם טמנו לו מלכודת שאין ממנה מוצא: אם יעבור על דת אלוהיו, הוא יאבד את ההשגחה האלוהית שליוותה אותו ודרכו לא תצלח, ואם יבחר לשמור על דתו ולהפר את פקודת המלך, הוא ייענש במוות [יוסף אבן יחיא].
אף על פי שהשרים מתכננים מהלך עתידי, המילה הַשְׁכַּחְנָא (מצאנו) מנוסחת בלשון עבר. עובדה זו באה ללמד כי ברגע שהחליטו לפעול במישור הדתי, הדרך להפללתו הייתה כה קלה ומוכנה מראש, עד שנחשבה כאילו כבר בוצעה. באופן אירוני, אותה נאמנות מוחלטת שמנעה מהם למצוא בו פגם פוליטי, היא זו שהבטיחה את הצלחת המלכודת הדתית, שכן היה ברור להם שהוא ימשיך להתפלל לה' ללא מורא וייפול ברשתם [אלשיך].