שרי האימפריה מתאגדים ומציעים גזרה מוחלטת שנועדה לבצר את שלטונו של המלך החדש. הם יוזמים תקופה בת שלושים יום שבה המלך הופך לכתובת הבלעדית לכל בקשה, אנושית או אלוהית, מהלך פוליטי ותיאולוגי שנועד להעצים את מעמדו ולהשליט יראה מוחלטת על נתיניו.
המילים אִתְיָעַטוּ כֹּל סָרְכֵי מַלְכוּתָא מתארות כיצד כל שרי הממלכה, הסגנים, האחשדרפנים, הקצינים והפחות נועצו והתייעצו יחד [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. מטרתם היא לְקַיָּמָה קְיָם מַלְכָּא, כלומר להעמיד ולהחזיק את שלטון המלך בחוזק רב. הצורך בחיזוק זה נבע מכך שהמלך החל למלוך זה עתה והגיע ממדינה אחרת, ולכן היה זקוק לביסוס סמכותו [רש"י]. השרים הציגו את היוזמה בפני המלך כמהלך שייטיב עמו, שכן אם העם יירא מפניו ויעבוד אותו בבלעדיות במשך חודש ימים, הרושם העמוק של עבדות זו יישאר חקוק בהם לכל ימי חייהם [יוסף אבן יחיא].
לשם כך הם מבקשים וּלְתַקָּפָה אֱסָר, שמשמעותו לחזק גזרה כקשר אמיץ ובלתי משתנה, בדומה לנדר או איסור חמור שאדם אוסר על עצמו [מצודת דוד, אבן עזרא]. תוכן התקנה הוא שדִּי כׇל דִּי יִבְעֵא בָעוּ, כלומר כל אדם שיבקש בקשה כלשהי [רש"י] (מילה הנכתבת באות אל"ף בגרסאות המדויקות של המקרא [מנחת שי]) מכל אלוה או אדם, לָהֵן מִנָּךְ מַלְכָּא, קרי זולת ממך, המלך.
הפרשנים מסבירים כי החוק נועד להבהיר לכל שאין כוח מלבד המלך ושהכל נובע ממנו [מצודת דוד]. נאסר על התושבים להתפלל לאל כלשהו או לבקש עזרה מאדם אחר, והמלך הוצב כמקור היחיד לכל עזרה וברכה. תפיסה זו תואמת את מעמדו של מושל אימפריה באותם ימים, אשר נתפס בעיני הבריות כדמות בעלת סממנים אלוהיים [ביאור שטיינזלץ].
עונשו של מי שיפר את הצו הוא שיִתְרְמֵא לְגֹב אַרְיָוָתָא, כלומר יושלך אל בור ומאורה [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ] שבהם מוחזקים האריות של המלך [רש"י].