ברגע של חוסר אונים מוחלט, נאלץ המלך להוציא לפועל גזר דין שהוא מתנגד לו, ומוסר את גורלו של משרתו הנאמן לידי שמיים. המילה בֵּאדַיִן משמעותה אז; משלא נותרה למלך כל ברירה אחרת, הוא מצווה להשליך את דניאל אל בור האריות [יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ].
המלך מבין כי ידיו כבולות ואין ביכולתו לעשות דבר כדי להושיע את דניאל בעצמו [ביאור שטיינזלץ]. על כן, הוא עָנֵה, כלומר מרים את קולו [מצודת דוד], ומכריז כי ה' הוא זה שיְשֵׁיזְבִנָּךְ, משמע יציל אותך.
הפרשנים מסבירים מדוע המלך מאמין שה' יתערב ויציל את דניאל. סיבה אחת נעוצה בחפותו של דניאל: המלך סבור כי הוא אינו חייב מיתה על פי שורת הדין, שכן תפילתו הקבועה לא הייתה אמורה להיכלל באיסור שנקבע, והשרים הם שהיטו את המשפט בזדון [מלבי"ם]. מעבר לכך, המלך מציין את מסירות הנפש של דניאל. המילה בִּתְדִירָא מדגישה את עבודת ה' התמידית והקבועה שלו, שאותה לא הפסיק גם כשהדבר העמיד את חייו בסכנה ממשית. בזכות חפותו המשפטית ומסירותו המוחלטת, בטוח המלך שה' לא יפקיר אותו לגורלו [מלבי"ם, יוסף אבן יחיא].