חילופי שלטון דרמטיים מסמנים את קצה של האימפריה הבבלית האדירה ואת תחילת שלטונה של מעצמה חדשה. על כס המלוכה עולה כעת מנהיג זר וותיק, שזהותו, אופן עלייתו לשלטון וגילו המדויק טומנים בחובם משמעות היסטורית ורוחנית עמוקה.
מלך זה, וְדָרְיָוֶשׁ מָדָאָה, הוא דריוש המדי. הפרשנים מדגישים כי אין לבלבל בינו לבין דריוש הפרסי המאוחר יותר, המוכר מימי בניין הבית השני. דריוש זה היה חותנו של כורש מלך פרס, ויחד הם שיתפו פעולה בכיבוש בבל והקמת האימפריה המשותפת של מדי ופרס. לאחר הניצחון, כורש הוא שהפקיד את דריוש חותנו על ממלכת הכשדים [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. באשר למילה מָדָאָה (המדי), קיימות מסורות קריאה וניקוד שונות בספרים הקדמונים, המשקפות הבדלים בהגייתה בין קמץ לפתח, אם כי המשמעות זהה [מנחת שי].
הכתוב מדייק ומתאר כי דריוש קַבֵּל מַלְכוּתָא (קיבל את המלכות), ולא נאמר ש"מלך" או "כבש" אותה. בחירה מילולית זו מלמדת שלאחר מפלתו הפתאומית של בלשאצר מלך בבל, חיל הכשדים ושרי הממלכה הבינו כי תם זמנם. לכן, הם לא נלחמו עד חורמה, אלא השלימו עם המצב, נכנעו מרצונם וקיבלו עליהם את שלטונו של דריוש [מלבי"ם, אלשיך].
ציון גילו של המלך, כְּבַר שְׁנִין שִׁתִּין וְתַרְתֵּין (בן שישים ושתיים שנה), אינו פרט טכני בלבד, והוא מתבאר בשני רבדים עיקריים. ברובד ההיסטורי-רוחני, מספר זה מקביל בדיוק לשנות הגלות מאז גלות יכניה. ביום שבו נכנס נבוכדנצר מלך בבל להיכל בירושלים, נולד דריוש. בכך מתגלה ההשגחה האלוהית, שהכינה את מחריבה של בבל ביום שבו היא החלה להחריב את ירושלים [רש"י, מלבי"ם, אלשיך].
ברובד המעשי והפסיכולוגי, גילו המבוגר של המלך נועד להסביר את צעדיו השלטוניים שיתוארו בהמשך הפרק. דריוש מצא את עצמו במצב מורכב: הוא היה איש זר, הוא קיבל את המלוכה בהסכמה ולא בכוח הזרוע, והוא היה אדם זקן. שלושת הגורמים הללו יצרו אצלו חוסר ביטחון וחשש מתמיד מפני מרד, שכן לא היה בכוחו להטיל אימה צבאית או לנהל את הממלכה העצומה לבדו. משום כך, הוא נזקק בדחיפות לארגן מחדש את המנגנון השלטוני, למנות שרים ופקידים שיקלו מעליו את העול, ויבטיחו את יציבות שלטונו [מלבי"ם, אלשיך].